כץ נ' פסיכומדיצינה בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית.

התביעה הוגשה כנגד חב' הירדן 1 בע"מ וכנגד נעמה שרה רייך ונועם בן אור שליסנר.

שני האחרונים הם יורשיו החוקיים של המנוח אוריאל בן אור ז"ל (להלן "המנוח") , אשר החברה הנתבעת הייתה בהנהלתו.

למעשה הייתה התביעה צריכה להיות מוגשת כנגד המנוח, שנגדו טען התובע בתביעתו טענות מטענות שונות, אך בפועל הוגשה התביעה אחרי מותו. התובע נשאל על כך בחקירתו הנגדית בפרוטוקול ביהמ"ש מיום 6.11.11 וענה בעמ' 16 לפרוטוקול שורה 18-19 "התשובה לשאלה מדוע לא תבעתי את המנוח בגין הפרסומים בהיותו בחיים, כי התביעה נובעת ממהלך מתוכנן. אני טוען שהתביעות הוכנו עוד שהמנוח היה חי".

אני משוכנע שהתובע לא ידע שהמנוח ימות בטרם יוגשו התביעות, עם זאת, הגשת התביעות לאחר מותו כנגד החברה ושני יורשיו החוקיים ע"פ צו ירושה, שבחרו אף לא להעיד ולמעשה הנתבעים לא הביאו עדים כלל, מלמדת על הקושי והבעיתיות בתביעתו של התובע.

בטרם אתן דעתי לתביעה והטענות העולות ממנה עומדות בפני הכרעה בשאלה משפטית הנוגעת לטענת הנתבעים 2 ו 3 – להעדר יריבות ודחיית התביעה נגדם על הסף. הגם שבקשה שכזו הוגשה בטרם נשמע התיק בראיות נמנעתי מלתת בה החלטה והעדפתי לשמוע את התיק כמכלול על מנת שהתמונה השלמה תעמוד בפני לצורך מתן החלטה בעניין.

כאן המקום לומר, כי התובע נדרש בתביעתו זו לבצע מהלך של הרמת מסך כפולה,פעם אחת מהנתבעת 1 אל מנהלה המנוח ופעם שנייה אל "יורשיו החוקיים", הנתבעים 2 ו-3.

לאחר קריאת עדויות התובע שניתנו בשתי ישיבות הוכחות (הנתבעים 2 ו-3 לא הובאו לעדות והתובע גם לא עמד או ביקש את התייצבותם). בנוכחות הצדדים ובתיק המוצגים שצורפו, אני נותן את הכרעתי:דין התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 להדחות בגין העדר יריבות ולהלן נימוקי:

בסיכומיו מנסה התובע ככל יכולתו להראות שלהתנהגות הנתבעים 2 ו-3 יורשי המנוח המציגים עצמם כמי שנגררו בעל כורחם לעניין שהם אינם אחראים לו, כמי שהמשיכו את מדיניותו של המנוח לפתוח הליכים משפטיים רובם הליכי סרק שנועדו להתיש את התובע ולרוששו מבחינה כלכלית. בהקשר זה מפנה התובע לכך שבמשך 4 שנים המשיכו הנתבעים את המרצת הפתיחה שפתח המנוח נגד התובע תחילה בביהמ"ש המחוזי ולאחר מכן בביהמ"ש העליון. ובנוסף לאחרונה בנובמבר 2012 הגישו תביעה חדשה נוספת לביהמ"ש השלום בנהרייה (ת.א. 17437-10-12) אשר עוסקת בהשבת "הלוואה" שנטען, כי המנוח נתן לתובע. משכך טוען התובע שאין לראות את היורשים כמי ש "נגררו" להליך משפטי בעל כורחם.

עוד טוען התובע כי עפ"י הוראות סעיף ו' לחוק הירושה תשכ"ס 1965 אחראים היורשים לחובות העיזבון, אלא שאחריותם עשויה להיות מוגבלת בחוק.

לפיכך, יש לדחות לטענת התובע את הטענה הסתמית העולה בסעיף 19 לכתב הגנתם, לפיה כתב התביעה אינו מסביר את העילה נגדם, ואם אחריותם מוגבלת שיוכיחו זאת. העדר הבאת ראיות או העדתם פועלת לחובתם כמי שלא עמדו בהוכחת נטל זו.

אעיר, כי הנתבעים 2 ו-3 נתבעו אישית ואף לא צוין בכותרת כתב התביעה, כי הם נתבעים בשם עזבונו של המנוח אוריאל בן אור ז"ל מכוח צו הירושה. מכל מקום בסיכומיו מבהיר ב"כ הנתבעים כי בכתב התביעה, בתצהיר התובע ועדיו לא נטען דבר וחצי דבר כנגד הנתבעים 2 ו -3, באופן אישי, לא נעשה גם קישור בין התחייבויות, הפרות , מעשים או מחדלים שפורטו בכתב התביעה לנתבעים 2 ו-3.

אני מוצא טענות אלה נכונות, אך לא אסתפק בכך ואעבור להתייחסות הנוגעת לטענות ב"כ הנתבעים להשתקים שפוטיים ומעשי בית הדין החלים הן ביחס לנתבעים 2 ו-3 אך גם ביחס לנתבעת 1 אשר אליה נדרשת הרמת מסך ממנהלה אליה.

בטרם אתייחס לסוגיה זו אני מפנה פעם נוספת לעדותו של התובע בפרוטוקול ביהמ"ש מיום 6/11/12, שם נשאל התובע כמה כסף הוא תובע ועל מה וכך העיד התובע, (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 12-25): "אני עונה שהסכום שאני תובע 200,000 ₪ משום שהנזק נגרם לי עולה על מיליון ₪. בזמן שהגשתי את התביעה האגרה הייתה מאוד כבדה עלי, המנוח גרם לי סידרה של פעולות שגרמו לי לסגור את העסק ולדעתי הוא רימה אותי די מהרגע הראשון, לא יודע אם במהלך ההסכם (הסכם השותפות בין המנוח והתובע – הערה שלי השופט ע. נווה) או כמה שניות אחרי שהתחיל הוא היה חייב לי כסף לטענת סדר גודל של 70,000 ₪ שאותם לא תבעתי. הקמתי עסק, בא אלי מישהו שאמר שהוא ישקיע כי המצרים שלי נהדרים, הוא שילם סכום לא גדול, אבל הוא מאוד הרשים אותי".

וכאן מפרט התובע את התנהגות המנוח בעת קיום השותפות: "הוא העביר עובדים, וציוד וידע מקצועי למתחרה הישיר שלי בכפר הורדים". "עובדים שנשארו אצלי ולא רצו לעבור, הוא איים עליהם והתנהג כלפיהם באלימות, כמעט פיזית וגרם להם לעזוב אותי. הוא דאג שלא ישולם כסף למעסיקים ועובדים".

וממשיך התובע ומעיד "תבעתי את החברה משום שהוא פעל בשם החברה ההסכם שלי היה עם החברה והוא פעל בשמה... היום אני יודע להעריך טוב יותר את הנזקים מאשר הגשתי את התביעה מאחר שאני רואה את ההשלכות שנגרמות".

עדותו של התובע חשובה מאוד והיא מכילה מס' נקודות עובדתיות הטעונות הכרעה.